יום הנראות הטרנסית: "בגבעתיים אני מרגיש לגמרי בטוח להיות מי שאני"
לרגל יום הנראות הטרנסית שהתקיים השבוע תפסנו לשיחה קצרה את תושבי העיר סטיבן ויובל שנתנו לנו הצצה לחיי היום יום שלהם כי בסוף, ויותר מהכל – כולנו בני אדם.
אז יובל, אנחנו רגע לפני פסח, מהו החג האהוב עליך?
"בעבר, החג האהוב עליי היה פורים. אני אדם מאוד יצירתי. תמיד היו לי המון תחפושות והן היו מאוד מושקעות. תפורות ביד ומלאות מחשבה. היום בתור גבר טרנס, קשה לי להתחבר אל האדם ההוא.
אמא שלי שאלה אותי השנה למה אני מתחפש, עניתי לה שהספיק לי להתחפש לכל החיים. השנה, אני לא מתחפש. אני מי שאני."
בואו נדבר קצת על תרבות, נתחיל מסרטים. סטיבן, מהו הסרט האהוב עליך?
"אני עובד כבר עשור ב"אוזן השלישית", אחד התפקידים שמילאתי היה בספריית הדי.וי.די. שם התאהבתי בהמון סרטים. אבל אם אני צריך לבחור אחד, זה יהיה "סינקדוכה ניו-יורק" של צ'ארלי קאופמן. זהו סרט מלא ברבדים ומאוד עמוק.
גיליתי אותו בשנת 2008 שבאותה התקופה חייתי בניו-יורק לכמה חודשים. הסרט הזה הוא כולו לימבו בין מציאות לתודעה חלומית. ואני עדיין חושב שהוא הסרט הכי טוב שיש, למרות שראיתי אותו כבר עשרות פעמים."
יובל, מה איתך? על איזה סרט היית ממליץ?
"אני רוצה להמליץ על "הנשף", סרט ישראלי עם סתיו סטרשקו, שהיא גם השחקנית הטרנסג'נדרית הראשונה שמועמדת לפרס אופיר. הסרט מתעסק בעולם של נערה טרנסית וביחסים שלה עם המשפחה, החברים ומה היא מוכנה לעשות בשביל כסף כדי לקדם את הנראות הנשית שלה. זה לא סרט קל לצפייה, אבל הוא טוב, חודר ומראה עד כמה התמיכה והקבלה של המשפחה חשובים."
נישאר בעולם התרבות, יובל מהו השיר האהוב עליך?
"השיר האהוב עליי תמיד היה ותמיד יהיה "עניין של זמן" של גידי גוב. יש הרבה שירים שאני אוהב, אבל השיר הזה אף פעם לא נמאס עליי. אני מרגיש שתמיד צריך לקחת את הזמן, העולם תמיד ישאר בחוץ."
סטיבן, איזה שיר תבחר לשיר בקריוקי?
""אני מת על קריוקי! זה לגמרי הקטע שלי. אבל אם אני צריך לבחור אחד, אני אבחר את handelbars של flobots, זה שיר ממש טוב, ואני שולט בו לגמרי. גם טיילור סוויפט או מחזות זמר אני אוהב, במיוחד עם אחותי. אנחנו צמד מושלם!
מדי פעם אני מארגן ומנחה ערבי קריוקי בעצמי, לא הכי מפוארים, אבל ממש מעולים."
ברשותכם נעבור למשהו קצת יותר אישי – אהבה. יובל, מה הדבר הכי מטורף שעשית בשם האהבה?
"לפני עשור כשעוד הייתה לי בת זוג, קניתי לה מתנה, וחיפשתי כרטיס ברכה. לא משנה כמה חיפשתי, פשוט לא מצאתי את מה שרציתי. מצאתי המון כרטיסי ברכה של אהבה עם ייצוגים רק של זכר ונקבה.
לבסוף מצאתי כרטיס אחד שהיו עליו פשוט אופניים זוגיים, וקניתי אותו. משם עלה לי הרעיון ליצירת ליין של כרטיסי ברכה מגווני מגדר. אותה בת הזוג נתנה את השם ואני הבאתי את העיצוב. לכרטיסים שלי קוראים "אופני האהבה."
וואו מקסים. נעבור אליך סטיבן – מתי התאהבת בפעם הראשונה?
"התאהבתי לראשונה בגיל 20 ברוני. פגשתי אותו בדירת השותפים הראשונה שגרתי בה, ברחוב אלנבי בתל אביב, היה לנו שם גג ענקי. יום אחד כשחזרתי הביתה, גיליתי שרוני ועוד חבר "פרצו" לנו לגג כדי לדון בחגיגות הגאווה. רוני הוא חולם ואקטיביסט, ולמרות שקצת כעסתי על השימוש בגג שלנו, היה בו משהו שתפס אותי.
זה לא שמאז אנחנו ביחד, אנחנו יחד רק 5 שנים. קודם לכן הייתה חברות טובה, וההתאהבות הגיעה בעקבותיה. במשך 15 שנה הקשר שלנו היה OFF-ON, היה שם משהו מאוד מורכב, אבל רוני תמיד היה שם והנה, היום, אנחנו מקימים יחד בית."
נשארים איתך סטיבן - היום אתה גר בגבעתיים אבל אם יכולת לגור בכל מקום בעולם, איפה היית גר?
"אז האמת שבגבעתיים. גרתי בכל מיני מקומות, ותמיד הרגשתי שהיו סביבי שכנים מקסימים ומכילים, אבל דווקא המלחמה גרמה לי להבין שלא בכל מקום הייתי יכול לצאת לחדר מדרגות או מקלט ציבורי ולהרשות לבן זוגי רוני, לנחם אותי. כאן אני מרגיש בטוח לגמרי להיות מי שאני.
אבל באופן כללי, אני אדם אורבני. אני אוהב ערים גדולות עם שפע של תרבות ועניין. בשנים האחרונות התאהבתי בברצלונה, יש בה משהו שמזכיר לי את ישראל וגורם לי להרגיש בבית, רק שבכל זאת יש מעטפת אירופאית."
וואו מאוד מחמיא לנו! יובל, שאלה אחרונה – מי הגיבור שלך?
"הגיבור שלי הוא חד משמעית סבא ראובן שלי. הוא תמיד קיבל אותי כמו שאני. לא משנה איך הייתי נראה או מה היה המצב רוח שלי. הוא תמיד היה מייעץ לי ותמך בכל הרעיונות שלי. גם כשרציתי להקים עסק, הוא היה הראשון שרצה להיכנס איתי כשותף. ויחד עם זאת כשהוא חשב שאני בכיוון לא טוב, הוא תמיד היה אומר לי. אם הייתי צריך כסף, הוא לא היה שואל, פשוט נתן לי. מאמין בי לחלוטין.
סבא שלי תמיד היה מביא לבנות המשפחה פרחים ביום שישי ולי הוא נתן את הנוריות הוורודות הכהות, ועד היום זה הפרח האהוב עליי. בכל פעם שמגיעה העונה, אני הולך לחפש אותן בחנויות. סבא שלי לא הספיק להכיר אותי כבחור. אבל הוא תמיד היה שם לאורך כל הדרך."
