בבית הספר כצנלסון מתקיים פרויקט לשימור אתרי הקינון של הציפורים, במטרה להחזיר לסיסים את מקומם בעיר משנת 2006. מאז בוצעו פרויקטים חינוכיים דומים ב 16- בתי ספר בישראל.

ב-21.2.19  הוצב ברחוב הכנסת, פינת המעיין שלט המסביר על תיבות הקינון לציפורי הסיסים בבית הספר היסודי, במעמד היחידה לקיימות וסביבה בעירייה, מנכ"ל אגודת הסיסים ומנהלת בית הספר רוית סירי.

הפרויקט הוקם בשילוב תכנית לימודי המדעים בבית הספר והוא מכיל  26  תאי קינון המשולבים בחלקו המערבי של המבנה שבהם גדלים הסיסים.  אזורי הקינון מצולמים וממוספרים.

הפרויקט בוצע על ידי עמותת ידידי הסיסים בשיתוף בית הספר כצנלסון, עיריית גבעתיים, החברה להגנת הטבע ובסיוע קרן הדוכיפת. את קירות בית הספר מעטר פסיפס הסיסים שבוצע על-ידי בוגרי מחזור ע”ו. הסיסים למדו לחיות בסביבת בני האדם כבר בימי קדם. הם מקננים בארגזי הרוח של גגות הרעפים והתיבות קינון מאפשרות לסיס לקנן בלי הפרעה לתושבים .

בעבר, אוכלוסיית הסיסים בישראל עמדה על מאות אלפים והיום נותרו עשרות אלפים. בגבעתיים עומדת אוכלוסיית הסיסים על כמה מאות.

הסיסים הן ציפורים אפריקאיות, המגיעות לישראל לקינון בתקופת האביב. זו ציפור שחיה באוויר (כ-9 חודשים בשנה) והיא בעלת מקור קצר, מכיוון שהיא ניזונה מחרקים מעופפים ולא מחפשת אוכל באדמה.

רק בעונת הקינון הם "נוחתים" על מצע מוצק: בקן שלהם או שהם נצמדים אל שטח מאונך, כמו קיר. סיס החומות ישן בגובה ממוצע של 2,500 קילומטרים ובמהירות 9 מטרים בשנייה. כלומר, במהירות של 32 קילומטרים בשעה. כשהוא מתעורר, המהירות אף גוברת- סיסי חומות מגיעים למהירות מדהימה של 112 קילומטרים בשעה (31 מטר בשנייה) בטיסה ישרה ואופקית - מבלי להתאמץ כלל. בשנה אחת הם יעופפו מרחק השווה ערך ל-200,000 קילומטרים, שזה כמו להקיף את כדור הארץ חמש פעמים.

בעונת הקינון, כאשר הסיסים עסוקים בהבאת מזון אל הגוזלים בקן, הם מעופפים מרחק השווה ל-900 קילומטרים ביום (שזה כמו לעוף ממטולה לאילת ובחזרה)

הכנפיים הארוכות והצרות שצורתן חרמש והזנב הממוזלג מאפשרות לסיסים לבצע תמרונים ופניות חדות, שמסייעות להם ללכוד חרקים.