שיכון לביא

בחצר שיכון ותיקה וקטנה שוכנת גינת לביא, עם שדרת עצי פיקוס גבוהים וצפופים. למקום היסטוריה מעניינת בדברי ימיה של ישראל ובמיוחד של התנועה הסוציאליסטית בארץ ישראל. שיכון לביא הוקם בין השנים 1935 – 1937, ונועד במקור לאפשר דיור בר השגה לפועלים העירוניים שחיו במצוקת דיור קשה. קומות הקרקע של השיכונים שימשו לצרכים קהילתיים שונים: צרכנייה, אולם תרבות ובית דפוס. בתחילת שנות ה-40' סופחו השיכונים והשטחים הירוקים סביבם לעיר גבעתיים. 

בחצר השיכון פורחים עצי "פיקוס השדרה", שיובאו במקור לארץ ישראל מהודו בעיקר למטרות נוי וצל, הם ירוקי-עד. כלומר, שעלוותם צומחת במשך כל השנה, והם יכולים להגיע עד לגובה של 30 מטרים.

עד שנות ה-70 לפיקוס השדרה בארץ ישראל לא היו פירות בשלים, בשנים אלו יובאו לארץ צרעות פיקוס השדרה, אשר הפרו את פרחי הפיקוס ומאז העץ מניב פרי. פרי הפיקוס הוא אכיל ומושך אליו עטלפי פירות וחיות אחרות. 

גינת לביא מושכת אליה מיני ציפורים נודדות, ביניהן: אדום חזה, אנפיק בקר, דרור הבית, ירגזי מצוי, חילזון מלחך טחב, ירקון, נחליאלי לבן, סיס חומות, סבכי טוחנים, פרוש מצוי, פשוש, צופית, קכלי רונן, שחרור ועוד.

בגינה נפוצים שלל מיני צמחים, בהם אספרג ארוך עלים - מטפס רב שנתי, המגיע לגובה של 150–200 ס"מ. פרחי הצמח הם צהבהבים, חד מיניים ומבניהם כוכבני. לאספרג גבעול נושא עלים מנוונים דמויי קשקש, ומחיקם יוצאים ענפים מקוצרים ירוקים וקשים דמויי מחט. הגבעולים הראשיים מסועפים מאוד ויוצרים מבנה סבוך וצפוף. האספרג ארוך-העלים פורח באביב ובסתיו ונפוץ ברוב אזורי הארץ, מהגליל ועד מדבר יהודה. תפוצתו העולמית דרום ומזרח ים-תיכונית. 

עוד אפשר למצוא בגינה: כרוב החוף, לוטוס מצוי, ציפורנית צרפתית, פרג נחות ועוד.

פרג נחות. צילום: היחידה לטבע עירוני בחברה להגנת הטבע